סרטן

לאחרונה חלה התקדמות רבה בחקר התהליכים הגורמים לאנורקסיה בזמן מחלה,
וכן הקשר שבין התזונה והאנורקסיה. נתגלה
כי ציטוקינים מן הסוגים: אינרלוקין 1, וטומור נקרוזיס פקטור, נמצאו מעורבים
בהתפתחות האנורקסיה. אם הם נמצאים ברמה גבוהה מידי, הם מגיעים למרכז הרעב והשובע
בהיפותלמוס, ומשפיעים עליו בדרך שגורמת לאובדן התאבון. מאחר ויש רכיבי תזונה
המשפיעים על היווצרות הציטוקינים הנ"ל או אחרים, נוכל להשתלט על ייצור היתר
שלהם, וכך למנוע אנרוקסיה בזמן מחלה ממושכת. מצאו גם כי מתן החומר איקפרופן סתר לגמרי
את פעולת האינטרלוקין 1, ולא נוצר דיכוי התאבון. מצאו גם קשר בין צריכת שומן מסוגים
שונים לבין יצירת הציטוקינים בולמי התאבון. מצאו כי בשמנים מכילי אומגה - 6 ,
חומצת השומן הלינולאית הופכת בחלקה לחומצת שומן ארכידונית, וזו מצידה מייצרת סידרה
של פרוסטגלנדינים Eg ולויקוטריאנים האחראים ליצור מוגבר של
אינטרלוקין 1 וטומור נקרוזיז פקטור הנזכרים לעייל. ואילו מתן שמנים המכילים אומגה -
3, כמו שמן דגים צפוניים, גורמים ליצירת סדרות אחרות שאינם מזרזים את יצירת
הציטוקינים בולמי התאבון. מזונות צמחיים המכילים שמן מסוג אומגה - 3 הם: זרעי
פישתה, שמן נבט חיטה, ואגוז המלך. זרעי פשתה הם העשירים ביותר - 53% מכלל השמן שלהם הוא מקבוצת אומגה - 3. יש יתרון
לשמן הצמחי מאחר ולשמן דגים נמצאה השפעה מדכאת במידת מה, לגבי עמידות המערכת
החיסונית לתאי הסרטן.