סרטן

(הסבר
פשוט וקצר לדברים מסובכים ומופלאים.)

לדנא
יש אותה צורה אצל כל היצורים החיים. אלה מולקולות ענק בעלות מבנה של סליל כפול.
מתוארות כשתי שרשרות של מולקולות סוכר, הכרוכות אחת סביב השניה, עם "חווקים"
המקשרים בין שתי השרשרות. החווקים נוצרים בין שני זוגות משלימים של תת יחידות
המכילות נוקלאוטידים, הרצף המסוים שלהם מבדיל בין בעלי חיים שונים. רק ארבעה
נוקלאוטידים שונים מופיעים בדנא, אלה מהוות ה"אותיות" של הקוד
הגנטי. האותיות מצטרפות למילים של מידע. בכדי שהדנא יוכל לשכפל את עצמו חייב הסליל
הכפול והארוך להיפתח להיפרד, כדי שכל גדיל יוכל לפעול כתבנית, שעליה יווצר גדיל
חדש, ומשלים. במצב זה הגדיל חשוף לפגיעה מקרינה של יונים, קרינת אולטרה סגול
וכימיכלים מוטגנים וקרצנוגנים. משהוא עלול להישתבש!!!

הגדילים
החדשים מתחברים לקודמים באמצאות החווקים. גם כאן משהוא עלול להישתבש. עלול לחול
שיבוש במיקום הנוקלאוטידים.
כל שגיאה, גם הקטנה ביותר, הוא תא שונה, שעלול להוות מוטציה, או נביטה של סרטן.
מי מפקח על השיכפול שלב אחר שלב, ודואג שלא יתקימו הטעויות האלה? - האנזימים. להלן
כמה דוגמאות: האנזים "אנדונוקלאז" מבקע את הדנא במיווחים מסויימים.
האנזים "אקסונוקלאז" חותך את קצוותיהם
של גדילים בודדים. האנזים "גירז" מזרז את פתיחת הסליל הכפול ,
לצורך תחילת תהליך העתקה. האנזים
"פולימרז" מפקח על החיבור של הגדילים החדשים. נניח לדוגמה כי קרן אור על סגולה פגעה בגרעין
של תא עורי. האנזים אנדונוקלאז יזהה את הפגיעה ויחתוך את הגדיל הפגוע באחד מצידי
הפגיעה. לאחר מכן יחתוך האקזונוקלאז את הצד השני. האנזים פולימרז ימלא את הפער
בנוקלאוטידים שלא ניזוקו, הליגז יחבר את הקצוות השבורים. זאת שיטת גזור והדבק. אם
במהלך השיכפול יחבר הפולימרז בטעות את הנוקלאוטיד הלא נכון לגדיל צומח, מבחין
האנזים פולימרז בשגיאה ומתקנה מיד. יש כאן עבודה ופקוח עצמי של האנזים, המתקן שגיאות
תוך כדי ניהול יצירתם של שכפולי דנא חדשים.
אנו רואים כי מערכת הריפוי פועלת בצורה רציפה ואוטומטית, מבחינה בנזק לדנא, מסלקת
רכיבים פגומים, ומחליפה אותם במיבנים תקינים.