סרטן

גלי
העלייה לאחר מלחמת העולם הראשונה, הביאו עוד ועוד תושבים לראשון, ביניהם אנוכי.
ראשון המשיכה לגדול. כמות המים הנשאבת לא הספיקה לצרכים הבסיסיים. למועצה לא היה
כסף לחפור בארות, ולפתח את רשת המים. לפיכך המועצה מסרה את הזיכיון לחברת
"אביבה" ל20 שנה. וכאן מתחיל השידוך שלי עם הספקת המים, ל- 50 שנה.
הייתה זאת שנת 1928 , התחלתי לעבוד בתנופה במרץ ותושייה בהספקת המים לאוכלסיה
ההולכת וגדלה. פעולה חשובה ראשונה: מונטאז' חדש בבאר הראשונה, החלפת המוטור הישן
במוטור חשמלי חדיש. התחלנו לחפור באר חדשה, השניה בראשון, ע"י שכונת נוה ציון
(מרפאת קפ"ח בלפור של היום). כשגמרנו שאבנו 60 ממ"ק מים לשעה! אחר כך
חפרנו באר שלישית, הנמצאת היום ברחוב סוקולוב פינת הרצל. אז רחוב הרצל בקטע זה לא
היה קיים. כל השטח הזה מסביב ליקב, היה עם כרמים, ורחוב סוקולוב והסמוכים לו היה
פרדס גדול של משפחת ויינברג. קראתי לבאר זאת: "באר נחום", ע"ש נחום
ויינברג. גם מבאר זאת שאבנו 60 ממ"ק מים לשעה.

בשנים
שלאחר מכן ראשון כמעט ולא התפתחה. החיים בצל המנדט הבריטי הצרו והאטו את התפתחות
הישוב. שנים קשות של המאורעות 1936-9 ומלחמת העולם השניה 1939-1945 עצרו את
התפתחות ראשון, עשר שנים של דשדוש במקום. כך שכמות המים משלושת הבארות הספיקה לנו.